בשבוע האחרון פנו אלי הורים רבים עם שאלות בנוגע לקושי שלהם לחזור לשגרה. כן, לקושי שלהם עצמם לחזור לשגרה ולא של ילדיהם.

המעבר מתקופת החגים העמוסה, מימי העבודה המקוצרים והזמן המשפחתי המלא לעומס היומיומי, לצמצום שעות הבילוי המשפחתי והחזרה לשיח המתמקד בניהול המשפחה מעורר מחשבות ותהיות בנוגע לאופן בו ניתן לשלב בין משפחה לקריירה.

השיחות הללו החזירו אותי כמה שנים לאחור. לשנות האימהות הראשונות שלי, בתחילה כאמא לבת אחת, אח"כ לשתי בנות ותוך כדי לילד שלישי שקוראים לו מאמאי- העסק שלי, הקריירה המקצועית שלי. בשנים אלה בעלי עבד ימים, לילות, סופי שבוע וחגים בקייטרינג לאירועים יוקרתיים ואני חילקתי את מרבית הזמן, המשאבים ותשומת הלב שלי בין המשפחה לקריירה. אינני יודעת האם הצלחתי לחלק את הזמן באופן שווה או לכל הפחות הוגן אך אני יודעת שלמדתי כמה דברים בעלי משמעות עבורי אודות הדילמה הבלתי אפשרית הזו.

הבנתי שכל זמן הופך לזמן איכות במידה ויוצקים לתוכו איכות. לעיתים רגעים קטנים על רצף הזמן הופכים לזיכרונות גדולים, לרגעים מכוננים, לחוויות בעלות ערך.

חקרתי, שאלתי והבנתי איזו אמא אני רוצה להיות. ולצד הרצון שלי להיות לעוגן ולמשענת למשפחתי חשוב היה לי לגדול, לצמוח ולהתפתח כאדם וכאשת מקצוע. כן, הקריירה חשובה לי- היא חלק ממה שמגדיר את המהות שלי, היא חלק ממה שהצמיח את האימהות המיוחדת שלי- זו הדורשת ממני לאלתר, להיות יצירתית, לעשות דברים מעט אחרת אולי מהמקובל. זהו ללא ספק שילוב מאתגר אך הוא זה שגם הופך אותי לאדם בעל עניין- בעיני עצמי ובעיני משפחתי.

למדתי שהזהות האישית שלי מתפתחת לצד הזהות המקצועית שלי ולהיפך- ושתיהן מזינות זו את זו ומשפיעות זו על הזירה של זו. כך הן למדו לחיות בשלום ובקבלה זו לצד זו.

אז אספתי כמה עקרונות מנחים שאספתי לאורך הדרך:

• היו שלמים עם ההחלטות שלכם, במידה והן משקפות את רצונותיכם העמוקים. אין כל רע ברצון האישי להתפתח ולצמוח. הרי בכך אתם מהווים דוגמא אישית לילדכם ליוזמה, עשיה והגשמה.  שתפו את הילדים בתחושותיכם אלה. ספרו להם למה זה חשוב לכם, למדו אותם לכבד את רצונותיכם כפי שאתם מכבדים את רצונם (וכמובן עשו זאת).
• במקום להתמקד בלייצר זמן, התמקדו בלייצר זמן משמעותי. זכרו כי כל זמן יכול להיות משמעותי בעודכם יוצקים לתוכו תוכן.
• שלבו את הילדים במשימות היום השוטפות (בישול, כביסה, נקיון). תוכלו לשמוע מוסיקה, לשוחח, לשתף חוויות תוך כדי העשייה וליהנות מזמן משותף ויעיל.
• בימים אחרים- גייסו כמה שיותר עזרה להתמודדות עם מטלות הבית. כל שעת עזרה שכזו מאפשרת לכם שעת איכות עם ילדיכם.
• פעם בשבוע לפחות בלו את הזמן עם הילדים מחוץ לבית. השהייה בבית מספקת פיתויים רבים- לכבס, לסדר את המדיח, לטאטא את הרצפה… זמן מחוץ לבית מאפשר הנאה פתורה ממטלות והסחות דעת מיותרות.
• זכרו, לא חייבים לעשות דברים מיוחדים כדי להרגיש ביחד. אין צורך להתאמץ כל פעם מחדש, עצם השהייה המשותפת, השיחה, הנוכחות- היא העניין. שבו ביחד בארוחת הערב, שתפו את הילדים במה שקרה לכם במהלך היום, שאלו לדעתם, התייעצו, התעניינו באמת במה שקרה להם במשך היום. נסו להימנע מלשוחח על מטלות, מחויבויות וכולי- תנו לשיחה לזרום ולהוביל אתכם למחוזות חדשים.
• אם אחד ההורים נעדר הרבה או מגיע מאוחר צרו טקסים קבועים לשמירה על התקשורת- קבעו מועד לשיחת Skipe/Face time, שיחת טלפון, והקדישו לזה זמן. צרו לכם מנטרות/משפטים/שירים או כל אמצעי אחר שיהווה בסיס לחיבור מיוחד בינכם, כזה שתוכלו להתרפק על הזיכרון והתחושה שהוא מעלה בכם גם לאחר שנים.
• נסו להקדיש זמן ייחודי לכל אחד מהילדים, בנוסף לזמן המשותף. אפשר להוציא את הילד הגדול מהגן רבע שעה קודם וללכת לאכול גלידה ביחד, אפשר לצאת רבע שעה מוקדם יותר בבוקר ולעבור דרך מגרש המשחקים. צאו לטייל עם הכלב, קבעו פגישה בבית הקפה השכונתי, צאו לריצה משותפת. אל תספרו לאף אחד אבל אני הייתי מקפידה לאורך השנים להוציא את הבנות מוקדם מבית הספר ולעשות כמה שעות של כיף. הרעיון הכללי הוא לשלב את הזמן בתוך סדר היום הקבוע.    
• צחקו הרבה!
• התחבקו הרבה!
• כשמתאפשר לכם להיות ביחד- היו בנוכחות מלאה!

ונסו במקום לראות את הקושי בשילוב בין העולמות, לראות את היתרונות והרווחים.

אז אני לא פיצחתי את הסוד של שילוב בין משפחה וקריירה אבל הבנתי כמה דברים לאורך הדרך האישית שלי- לפעמים אני רק אמא ולפעמים רק אשת מקצוע, רוב הפעמים אני גם וגם.

שלכם באהבה

טל