אז איך בכל זאת עשיתי את זה?
1. הדבר הראשון שעשיתי היה להבין למה חשוב לי לעשות את השינוי. הייתי צריכה למצוא טיעונים שיתיישבו עם עולם הערכים שלי:

⁦☑️⁩⁦⁦כי אחרי צום של לילה שלם נכון לשתות מים ולא קפה

☑️⁩כי אחרי הלילה חסרים לנו נוזלים וקפה מייבש.
⁦☑️⁩כי חיפשתי משהו מרווה וקפה הוא לא בדיוק זה..
⁦☑️⁩כי אחרי שהרעלים מצטברים בלילה צריך משהו שיוכל לשטוף אותם החוצה..
⁦☑️⁩כי הנשים היפניות מבטיחות שאהיה רזה יותר, צעירה יותר, עם עור פנים חלק ובריא יותר😝

2. השלב השני היה להכניס יותר מודעות כי הרי האוטומט שלי הוא קפה ועכשיו צריך לשנות את האוטומט.
אז כמובן שזה לקח לי כמה ימים, ובחלק מהימים שכחתי ושתיתי קפה אבל בגלל שזה היה כל הזמן במודעות שלי- בכל פעם ששכחתי ושתיתי קפה, נזכרתי שבעצם רציתי לעשות שינוי.

3. התבוננתי בסדר הפעולות שלי- ראיתי איך אני הולכת טרוטת עיניים למכונת הקפה וממש מבלי לשים לב ממלאת מים במיכל שלה ומפעילה אותה.
ואז הבנתי שכל מה שאני צריכה לעשות זה למלא מים בכוס ולא במיכל הייעודי של המכונה- כך יש לי כבר כוס מים ביד וכל מה שנותר לי זה לשתות אותה.

4. ואז גיליתי שהחלק הקשה הוא דווקא להתרגל לשתיית המים עצמם. איכשהו זה לא סיפק אותי כמו קפה, לא עבר לי חלק, הכביד עלי וכבר לא הייתי בטוחה שבא לי על השינוי הזה כל כך.
אבל אז חזרתי לשלב 1 והזכרתי לעמי למה זה חשוב לי כל כך.

ואז, אחרי כמה שבועות קרה קסם..
פתאום שמתי לב שאני מתעוררת צמאה, שיש לי רצון לשתות, ששתיית כוס המים הפכה להיות הרגל נעים ומאד מרענן. פתאום לא הבנתי איך שנים שתיתי קפה לפני..

אז למה בכלל אני מספרת לכם את כל זה?
מכיוון שאנחנו מדברים הרבה על הרגלים והסתגלויות, על התנהגויות אוטומטיות ועל איך מייצרים שינויים ובונים מערכת הרגלים חדשה.
וכדי לעשות שינוי- אצלנו או אצל הילדים שלנו צריכה להיות דרך מסודרת, שגרת פעולות מובנית.

אז, כשסדר הפעולות מובנה, כמעט כל שינוי אפשרי!