תפישת העולם ובחירת דרך החינוך הינה אחת מהתשתיות המהותיות ביותר המשפיעות עלינו כמשפחה.
האוירה הביתית, הערכים המובילים אותנו כמשפחה, החזון המשפחתי וההורי שלנו, ההרגלים החשובים לנו, התכונות אותם נרצה לפתח אצל הילדים ובחירת הדרך הנכונה לעשות זאת, הדוגמא האישית- כל אלה מהווים את עמוד התווך עליהם אנו נשענים.
הורים הם המנהיגים של ילדיהם. הם המגדלור המאיר לילדיהם את הדרך. הם בעלי היכולות והעוצמות הפנימיות לנווט את ילדיהם לשביל הנכון והמתאים להם. אלא שרבים מאיתנו ההורים כלל לא גיבשו תפישת עולם או דרך חינוך המתאימה להם ועל כן נוהגים באופן שאינו תואם לחזונם. רבים מהורים חשים מבולבלים, מותשים וחסרי ביטחון פנימי ביכולת לתת מענה אמתי לצרכי ילדיהם. שטף המידע הסותר, חוסר היכולת לסמוך על דמות אחת שתוביל ושלילת החשיבות של תחושות הבטן הפנימיות מרחיקות את ההורים מהיכולת שלהם לבסס את מעמדם כמובילים.
קשיי היום יום בהתמודדות עם התינוק והילד, עם היבטי בריאות וחולי, עם קשיים תפקודיים כאלה ואחרים מותירים את ההורים חרדים ועמוסי דאגות. תחושת הבדידות המאפיינת והפרשנות הטבעית של ההורה המלווה את המצב, מעוררת בו לרוב את הצורך לגונן ולהגן על ילדו ומבלי משים הוא פועל באופן שאינו מאפשר לילד להתפתח.
העובדה כי ההורה אינו שותף בתהליך ואין לו הכלים הנדרשים לו על מנת להוביל את הילד לתפקוד מיטבי פוגעים בתחושת הביטחון והמסוגלות של ההורה. זאת בניגוד להבנה המשמעותית ביותר והיא שההורה הוא בעל היכולת הגדולה ביותר לשנות. בניית התהליך החינוכי ודרכי ההתמודדות בתוך התהליך הטיפולי חיונית ביותר להעצמת בטחונו הפנימי של ההורה והיא הבסיס להצלחת הטיפול.
