רבים שואלים אותי- "איך בחרת במקצוע?" ואני עונה: "לא בחרתי.. הוא בחר בי"

את דרכי המקצועית התחלתי בלימודים בשנת 1994 לאחר שחזרתי מטיול אחרי צבא שנמשך מספר חודשים בהודו. למרות שנמשכתי לתורות המזרח לא נחשפתי אליהן בטיול אלא דווקא כשחזרתי לארץ. הייתי בת 21 כמעט ובשיטוט אקראי במודעות העיתון נתקלתי בפרסום אודות לימודי רפואה סינית במכללה לרפואה משלימה ע" ד"ר אולשבסקי. בזמנו לא היינו רצים לחפש מידע ישירות ברשת אז הייתי צריכה להסתמך על תחושותיי הפנימיות והן אמרו לי שזה נשמע מעניין.. כששיתפתי את הורי ברעיון אבי אמר "או, נשמע לי כמו משהו שממש מתאים לך".. וככה התחילה דרכי.

הלכתי למכללה, נרשמתי ללימודים ונשאבתי אל הגילוי המרתק של סודות הגוף והנפש.

במהלך השנייה ללימודים הייתי אסיסטנטית בקליניקה של אחד המרצים ומהר מאד התחלתי לטפל.

באחד הערבים החלטתי ללכת להרצאה אודות הומאופתיה שהייתה אמורה להתקיים באחד מבתי הספר בדרום תל אביב. הגעתי נרגשת להרצאה אבל אז התברר כי ההרצאה בוטלה. לכולם נמסרה הודעה אך משום מה, לי לא….

וכמי שמאמינה שיש סיבה לכל דבר- באותו הערב פגשתי את קובי רוזנגרטן, מרצה ובעלים של מכללה ללימודי רפלקסולוגיה. שוחחנו מעט וכמעט מבלי משים מצאתי את עצמי נוסעת מראשון לציון לכפר סבא ללמוד רפלקסולגיה.

באותם השנים, לא היו מגמות רב תחומיות כפי שיש היום ועל כן למדתי במספר בתי ספר בו זמנית- רפואה סינית ותזונה בשני בתי ספר שונים בתל אביב, רפלקסולוגיה בכפר סבא, פרחי באך ושמים ארומטיים במקום אחר… הסדר השבועי שלי כלל נסיעות ממקום למקום.. בדיוק כפי שאני אוהבת- לנוע.

לאט לאט הקליניקה שלי החל להתפתח ואז החלו להגיע ילדים לטיפול. הטיפול בילדים הפך את כל העניין למאתגר עוד יותר והרגשתי שאני חייבת לקבל עוד כלים. לכן, במהלך השנים הבאות עברתי השתלמויות וסדנאות רבות תחומים שונים הנוגעים לילדים- מגע, חינוך, בריאות, תקשורת.

בינתיים, סיימתי את לימודי הרפלקסולוגיה וביחד עם קובי רוזנגרטן התחלנו ללמד בבית הספר של מכבי טבעי בכפר הירוק. הייתה זו השנה הראשונה של בית הספר והמחזור הראשון אי פעם שנפתח. בשנה הראשונה הייתי אסיסטנטית ובשנה לאחר מכן קיבלתי את הכיתה הראשונה בחיי…אני זוכרת את הרגע הזה בדיוק. שאלתי את עצמי- איך אני הולכת ללמד רפלקסולוגיה בכיתה של 24 סטודנטים? ואז הגיע הרגע להיכנס לכיתה- אני זוכרת את אותה השנייה- נשמתי עמוק, שמתי על ראשי כובע דמיוני של מרצה ונכנסתי לכיתה… ומאז, לא הפסקתי ללמד.

מאז, בית הספר של מכבי עבר שינויים ובעלויות אבל אני נשארתי.. ראשונת המרצים הפכה לוותיקה ביותר. בית ספר היה לי לבית במשך 17 שנים מלאות בהן הכשרתי מאות מטפלים ברפלקסולוגיה בדרגות הסמכה שונות.

בד בד, הצטרפתי להקמה של מיזם פרטי שעסק בתחום ההורות. היה זה מרכז פרטי להורים וילדים שהוקם באזור השרון, ואני הייתי חלק הן מצוות ההקמה, מצוות הפיתוח המקצועי וכמובן חלק מצוות המרצים.

פעילותי במרכז נמשכה 5 שנים, במהלכן טיפלתי במאות ילדים, העברתי המון פעילויות לסדנאות להורים וילדים, פיתחתי, כתבתי והעברתי סדנאות להורים שבדרך ולהורים לתינוקות ועוד ועוד, כל זאת בהתנדבות מלאה ששכרי היה רב לאין שיעור מההשקעה שלי.

תוך כדי סיימתי את לימודי הרפואה הסינית ופניתי ללימודי תנועה וספורט- יוגה- בארץ, בהודו ובארה"ב, מדריכי חדר כושר, סדנאות בכתב תנועה, יוגה לילדים ועוד.

החשיפה האינטנסיבית לתינוקות וילדים, הליווי הצמוד להורים והתמודדות היומיומית עם הקשיים שאפיינו אותם הביאה אותי לחיפוש אחר תשובות. פגשתי המון תינוקות מעוכבי התפתחות, ילדים חולים באופן תדיר, כאלה הסובלים מבעיות נשימה, אסטמה, השמנה, נשים לאחר לידה שסבלו מדכדוך וקשיים בהנקה, כאלה שמצאו את עצמן מבולבלות ללא הבנה למי ניתן לפנות על מנת לקבל מענה ועוד.

ההתמודדות, העבודה, המגע בתינוקות וילדים לימדו אותי המון דברים שמעולם לא חשבתי עליהם קודם, ראיתי המון קשרים בין מערכות שהתבססו על הידע הקודם שצברתי והם הובילו אותי לפתח דרכי התבוננות וטיפול נוספים.

תהליך הלמידה והפיתוח נמשך למעלה מעשור ובשנת 2008, כאשר הייתי מגובשת החלטתי להקים את מאמאי- המרכז לרפואה הוליסטית לילדים.

במשך למעלה משני עשורים אני עובדת ללא לאות. מטפלת בתינוקות וילדים ומלווה משפחות רבות, מפתחת דרכי טיפול, מכשירה מטפלים אבל בשנים האחרונות אני כבר לא לבד.

כיום שותפים לחזוני צוות מרצים שהוכשר על ידי בגישה והם הצוות המוביל המכשיר מטפלים בתוכנית ההכשרה "רפואה הוליסטית לילדים" במכללת רידמן. התוכנית, שהחלה כתוכנית שנתית צמחה וכיום היא תוכנית תלת שנתית ועומדת בשורה אחת עם תוכנית הכשרה מוכרות בתחום הרפואה המשלימה.

צוות המטפלים במאמאי התרחב והצטרפו אליו סטודנטים מצטיינים שעברו תוכניות הכשרה בגני ילדים וכיום הם מטפלים מאות טיפולים בכל חודש.

כחלק ממערך ההסברה של הגישה אנו עורכים הרצאות רבות המספקות להורים מידע אודות הרפואה ההוליסטית לילדים וחושפות אותם לדרכי טיפול חלופיות.

שנים של פעילות ונוכחות טיפולית העמידו אותי לא פעם בחזית- כתבו עלי דברים, השמיצו אותי ואת הידע שרכשתי, קראו לי בשמות שונים ואני- לעיתים התעלמתי, לעיתים נפלתי, אבל תמיד, לעולם- אספתי את עצמי וחזרתי לאותו מקום פנימי המוביל אותי- האמונה הפנימית העמוקה בדרכי.

העובדה כי היום אני לא לבד בפועלי היא הגשמת חזון חיי. הידיעה הפנימית כי אנחנו מציעים חלופה טיפולית מהותית מרגשת אותי בכל בוקר מחדש והיא זו המניעה אותי להמשיך ולפעול אף על פי ולמרות הכל.

אני מקבלת לחלוטין את העובדה כי לא כולם מרגישים או מאמינים בדרכי כפי שאני מאמינה בה, אני מבינה כי לעולם תהיינה התנגדויות ואני מקבלת אותן באהבה.

יחד עם זאת, העידן הנוכחי מזמין אותנו לבחון את האמונות שלנו כפי שהורגלנו לחשוב על פיהם, הידע הרחב שקיים היום, לצד הנתונים המדברים על עליה הולכת וגוברת בתחלואת ילדים מחייבים אותנו לחפש תשובות במקומות אחרים. גישות שמרניות הן חשובות והן מהוות סלע יציב ואולם, אני מאמינה שגם בגישות אלה יש מקום לחקירה מחודשת, ל "עדכוני גרסא" והתאמה לצרכים המשתנים.

רבים שואלים אותי: "איך בחרת במקצוע" ואני עונה "לא בחרתי הוא בחר בי".. וכששואלים אותי למה את חושבת שזה קרה אני מיד עונה" רק כי אני מאמינה בילדים!"

לבריאות ושמחה לכולם

באהבה,

טל